במדינת ישראל יש ארבע דרכים לעשיית צוואה על פי חוק הירושה, התשכ״ה-1965. אחת מהן היא צוואה בפני רשות.
סעיף 22 לחוק הירושה קובע כי צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל פה בפני שופט, רשם של בית משפט, רשם לענייני ירושה או חבר בית דין דתי, או בהגשת דברי הצוואה בכתב לידיהם. לעניין סעיף זה, דין נוטריון כדין שופט – כלומר, הסמכויות המוקנות לשופט מוקנות בהתאמה גם לנוטריון.
על פי סעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל״ו-1976, אישורו של נוטריון מהווה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת.
אז מדוע לעשות צוואה נוטריונית?
עריכת צוואה בפני נוטריון מגדילה את הוודאות לקבילותה, ומקטינה את הסיכוי שיורשים המתנגדים לביצועה יצליחו להביא לביטולה בהליך של התנגדות לקיום צוואה.
- הנוטריון מאשר כי המצווה כשיר לעשיית הצוואה ומבין את השלכות מעשיו.
- הצוואה מוקראת למצווה בשפה שהוא מבין, והנוטריון מאשר זאת.
- כאשר המצווה מרותק למיטתו בבית חולים, הנוטריון דורש תעודה רפואית המעידה על כשירותו.
- אין צורך בשני עדים – כך מובטחת סודיות מלאה.
הפסיקה קבעה במספר מקרים כי מעמדה של צוואה נוטריונית זהה לזה של צוואה שניתנה בפני שופט, ולכן לא ניתן לערער על קבילותה אלא בראיות כבדות משקל, המצביעות באופן ברור על פגמים מהותיים בעריכתה.
חשוב לדעת: צוואה בפני נוטריון מגדילה את הסיכויים לאישורה בבית המשפט או אצל הרשם לענייני ירושה, ומקטינה את הסיכוי שמתנגדים יצליחו לבטלה.
*מאמר זה נכתב במועד פרסומו ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני. מעוניינים לקבל מידע נוסף? השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.